נחשד כזיוף ועורר פולמוס - שו"ת בשמים ראש, העותק של הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן רבן של שכונת גבעת עלייה ביפו, בוהוש ...

נחשד כזיוף ועורר פולמוס - שו"ת בשמים ראש, העותק של הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן רבן של שכונת גבעת עלייה ביפו, בוהוש, לאובה ובוקרשט. קראקא, תרמ"א [1881]. מהדורה שניה.

שאלות ותשובות בשמים ראש, שאסף רבי יצחק די מולינא, עם הגהות כסא דהרסנא מאת רבי שאול ברלין אב"ד פפד"א [פרנקפורט דאודר].

שו"ת בְּשָׂמִים רֹאשׁ הוא חיבור הלכתי-פסאודואפיגרפי שיוחס לרא"ש על ידי מוציאו לאור הרב שאול ברלין. עם הדפסתו של הספר, הוא עורר פולמוס רחב, על החיבור עצמו ועל מדפיסו. בספר מופיעות תשובות הלכתיות חריגות בקו הפסיקה שלהן, שמתנגדי הספר מזהים אותן עם תנועת ההשכלה היהודית, ונטען כי התשובות הן מעשה ידיו של שאול ברלין עצמו, שהשתמש בהם על מנת להפיץ את עמדותיה.

במהדורה זו שלפנינו הושמטה ההקדמה של ר"ש ברלין.

בשער הספר ישנה חותמת של הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן רבה של שכונת גבעת עלייה ביפו ולפני כן רב בבוהוש בלאובה ובבוקרשט.

בדף ק"ח יש הגהה ארוכה בכת"י, יתכן שזו הערה בכת"י של הרב גוטמן.

הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן (תרנ"א, 1891 – תשל"ג, 1972): מראשוני חוקרי תנועת החסידות. מחבר סדרות "מגדולי החסידות" ו"מגבורי החסידות". מרבני תנועת המזרחי. נולד ביאשי למשפחה חסידית מיוחסת. אמו היא שיינדל (לבית דרברימדיגר) ואביו הוא הרב שלום גוטמן (נפטר בתרפ"ט), ששימש כרב העיר יאסי במשך 36 שנה, מחבר "תפארת בית לוי" על תולדות רבי לוי יצחק מברדיטשב (יאסי תרע"ט), שיצא לאור גם בעריכת הרב מתתיהו יחזקאל. בין השנים 1914–1927, בתקופת מלחמת העולם הראשונה ואחריה, שימש כרב בבוהוש. החל מ-1927 כיהן כרבה של לאובה. באותה עת החל לההדיר ספרים, וכן לפרסם מונוגרפיות וקבצים על גדולי תנועת החסידות, וכן ספרי דרשנות משל עצמו. בשנות מלחמת העולם השנייה, לאחר הכיבוש הרוסי של עירו, נדד ברוסיה ועבר תלאות קשות. בשנת 1946 התיישב בבוקרשט ושימש בה ברבנות. בתחילת תש"ח (1947), בדרכו לארץ ישראל, הגיע לקפריסין. לאחר עלותו ארצה שימש הרב גוטמן כרבה של שכונת גבעת עלייה ביפו, ושב להוצאת ספריו במהדורות חדשות. היה פעיל בתחומי הדת והציבור בעיר. התכתב בהלכה עם רבנים רבים. היה מרבני תנועת המזרחי ופעיל במפלגה. חוקר החסידות ד"ר יצחק אלפסי ציין כי, הרב גוטמן "לא נספד כראוי לפעילותו ולתרומתו לחסידות".

עורך הקובץ על פי שאול ברלין, רבי יצחק די מולינא, מזוהה עם רבי יצחק די מולינא בן דורו של רבי יוסף קארו ומחכמי יהדות מצרים. אולם הפרטים ביחס לרבי יצחק די מולינא זה שונים מהחכם הקדמון, כמו שם אביו - שבהקדמה לבשמים ראש מופיע כ"שלמה" לעומת ר"י די מולינא הקדום ששם אביו היה אברהם, ומקום מגוריו - שבהקדמה לבשמים ראש הוא ונציה לעומת ר"י די מולינא הקדום שחי במצרים. לדעת הרב ראובן מרגליות, ר"י די מולינא זה אינו אלא כינוי ליצחק סטנוב, ששם משפחתו בגימטריה שווה ל"מולינא" (137). יש שפירשו את הבחירה בשם "די מולינא" כרמז לכוונתו של המחבר, על פי משמעות המילה Demolino בשפות הודו-אירופיות שונות, שמשמעה "הריסה".

הפולמוס וההתנגדות לספר:

רבי זאב וולף מלנדסברג, בן עירו של ר"ש ברלין, פרסם באותה השנה ספר בשם "זאב יטרוף" בו הוא חולק על שמונה מתשובותיו. למעשה רז"ו מלנדסברג בא לחלוק בעיקר על הגהות הפרשניות של ר"ש ברלין בפירושו "כסא דהרסנא" ולערער את כשרותו, ובין הדברים הוא מערער בכלל החיבור "בשמים ראש" כולו, וטוען כי הדברים שובשו מהמקור, אך מקבל כי עיקר החיבור הוא מהרא"ש. לאחריו ערערו אחרים על הספר, וטענו כי כולו מזויף על ידי ר"ש ברלין עצמו. הפולמוס נגד הספר הונהג בידי רבי מרדכי בנט, רבי רפאל זיסקינד הכהן, רבי יעקב קצנלבוגן ועוד. גם בפולמוס השני יצא אביו של שאול ברלין, רבי צבי הירש לוין, להגנת בנו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף. רצ"ה לוין כתב באותה השנה (תקנ"ג) חוברת להגנת בנו, בשם "איש עניו", ובה העיד על אותנטיות החיבור.

בעקבות הפולמוס חזר בו שאול ברלין מאחד ההיתרים החריגים שכתב ב"כסא דהרסנא" (בעניין גילוח זקן בחול המועד). בסופו של דבר נאלץ לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ושם מת לאחר מעט יותר משנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא אתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

קראקא, תרמ"א [1881]. מהדורה שניה.

[1], קיא דף.

מצב טוב. כתמי זמן. הדבקות בדף השער ובדף האחרון. כריכה בלויה מנותקת חלקית.